נפגשתי עם אחותי לקפה.
היא הייתה נסערת ורצתה שנשב ביחד בחוץ לא בבית.
שלושה חודשים מאז שאימי נפטרה, לפי תאריך לועזי, וחשבתי שהיא רוצה שנדבר קצת
ונעלה זכרונות, כמו שאנחנו עושים לא מעט בשבועות האחרונים.
אחותי עובדת במוסד כלשהו שהחליט לתרום כספים לילדי זרים.
הם עושים את זה בצנעה וגם לא בהסכמה מלאה של חלק מהאנשים אבל עושים.
היא חלק מהמאמץ המקומי וכחלק מזה, הם נסעו אתמול לתל אביב, דרום תל אביב יותר נכון, לראות את המקום.
היא חזרה בתדהמה גמורה.
