כל אחד וסליחותיו.

יום הכיפורים הוא יום מיוחד עבור הרבה אנשים.

צמים, מתפללים עושים חשבון נפש, מבקשים סליחה זוכרים ונזכרים במלחמה ההיא לפני 42 שנים

ויש כאלו שסתם נחים.

כל עניין הסליחות מבחינתי, יוצא תמיד מוגזם.

יש הרבה פוליטיקאים העולים לשידור או תחת כל מקרופון רענן מבקשים סליחות מחצי העולם.

דבר דומה קורה לכל אנשי הציבור למיניהם המבקשים סליחה מהחצי השני שהפוליטיקאים שכחו.

כל אחד מנסה להראות שהוא מבקש סליחה מכמה שיותר ושכולם ימחלו לו.

האיש העשיר ביותר בעולם

בכלכליסט עשו כתבה על העשירים הכי גדולים בעולם מאז ומעולם.

האיש שהיה הכי עשיר היה אמריקאי והיו בבעלותו 90% מכל בארות הנפט בארה"ב.

הונו נאמד ביותר מ-300 מיליארד דולרים.

יש שם עוד הרבה דוגמאות מימים ימימה ועד אנשים שכולנו מכירים כמו וורן באפט וביל גייטס.

מוכרת הגפרורים הקטנה.

כשהייתי ילד קטן אחד הסיפורים שהקריאו לי היה מוכרת הגפרורים הקטנה.

שנאתי את הילד שלקח לילדה את הנעל היחידה שנשארה לרגליה

ואהבתי בתור ילד (בזכות קולו של אבי שסיפר לי את הסיפור) את התיאור

של הרחובות המושלגים והאורות החמימים שבצבצו מבעד לחלונות.

כילד שלא ידע מה זה שלג זה היה משהו קסום ורחוק בעיניי.

את הסיפור לקחתי לעצמי אח"כ לחיים הבוגרים שלי.

אבל בחרתי לקחת ממנו את הסיפור של הגפרורים עצמם שאותה מוכרת

קטנה לא הצליחה למכור בימי החורף הקשים והמושלגים.

חמש שנים...

(על פי השיר "חמש שנים עברו על מיכאל", מילים יצחק כצנלסון)

חמש שנים על בני החייל
עברו באימונים, תעסוקה ומבצעים
כל יום היה עסוק בעבודה
עסוק בפקודות, מסדרים ואימונים.