יום שבת, 25 ביולי 2015

כל אחד והתפילה שלו.

כל בוקר כשאני הולך לעבודה או לחדר כושר אני רואה הרבה אנשים סביבי.
כל אחד הולך לתפילתו שלו.
השכן הדתי שלידי יוצא מהבית עם נרתיק הטלית ובתוכו תיק התפילין.
הוא יוצא לתפילת השחרית שבה יבקש מבורא עולם את כל מבוקשו, יבקש מחילה על חטאיו
פרנסה טובה, בריאות ואני מאמין גם שלום.
בשבילו זו שגרת הבוקר, לא מתחילים את היום ללא שחרית.

עובד ההייטק שאני רואה בתחנת ההסעה גם הוא הולך לתפילתו שלו.
עולה על ההסעה, פותח את התיק ומוציא את המחשב הנייד, מתחבר למקום העבודה.
בשבילו זו תפילת הבוקר שבה הוא מבקש לא לראות קטסטרופות שאירעו במהלך הלילה
מה שיתן לו שלווה ושקט יחד עם פרנסה טובה במהלך היום, ולשבת לשתות קפה בקפיטריה המפוארת.

מנהלת החשבונות היפה שמחכה לחברתה שתאסוף אותה, גם לה יש תיק.
תיק עם מסקרה, שפתון, סומק ועוד כלי איפור יחד עם מראה קטנה.
בשבילה תפילת הבוקר תהייה שהיא תראה טוב כל היום, שהאיפור לא ימרח על פניה אם המזגן במשרד
לא יעבוד כמו שצריך או שמישהו ירגיז אותה והיא תדמע וכל המסקרה תמרח על פניה.
היא רוצה שקט ושלווה במשרד ממוזג ונעים.

עובד הניקיון שעובר על פני, גם הוא הולך לתפילת השחרית שלו.
דוחף עגלה עם פח, יעה מאולתר משארית של קופסת פלסטיק צהובה עם חתיכת מקל מטאטא
ותיק מרופט שנראה כי מצא ליד אחד מפחי האשפה שניקה, מתוכו מציץ בקבוק מים גדול
ואני משער שיש שם גם איזה סנדוויץ' שהוא הכין בבוקר לפני צאתו לעבודה.
בשבילו התפילה היא שיהיה כמה שפחות חם, שלא יהיה הרבה לכלוך ושהזמן יעבור מהר.
אולי לא מהר מדי כי אז הוא יגיע לביתו ולא יהיה לו מה לעשות עד למחרת
או שמה ירצה שהזמן יעבור מהר כדי שיוכל להספיק לעבודה הנוספת שהוא עובד בה
כדי לפרנס את משפחתו בחצי כבוד.
תפילה לפרנסה טובה ובריאות שיוכל לקום מחר בבוקר ולחזור לנקות את מה שאחרים מלכלכים.

הזקנה שיושבת בתחנת האוטובוס ונוסעת בבוקר הזה לשוק.
לה יש עגלה ותיק קטן תלוי על זרועה.
התפילה שלה היא שהאוטובוס יגיע כבר ויקח אותה "לעשות שוק"
שהעגלה לא תהייה כבדה מדי בשבילה, שיהיה לה מספיק כסף לשלם על כל מה שתכננה לקנות
שלא יבוא איזה חוליגן ויחטוף לה את התיק שבו ארנק עם שאריות קצבתה הדלה מהביטוח הלאומי.
כשהיא יושבת שם בתחנה מחכה לאוטובוס, היא מתפללת שתוכל לעשות שוק כל שבוע,
שרגליה יתמכו בה ויחזירו אותה בשלום לביתה, רוצה בריאות ואריכות ימים.
לראות את הנכד מסיים את שירותו הצבאי, הולך ללמוד ומתחתן ואולי גם מעבר לזה,
אם בורא עולם יאפשר לה.

שתי תלמידות חולפות מולי גם הן הולכות לתפילת הבוקר.
מדברות בקול על זה  שלא הספיקו ללמוד מספיק לבחינה בטבע היום, ושיש מפגש בפייסבוק
אחרי הצהריים של כל החברות מהתנועה.
הם נושאות את "ספרי התפילה" שלהן בילקוט זרוק על כתף אחת.
להן יש תפילה שהמבחן יעבור מהר ובהצלחה, שלא יהיו להן הרבה שיעורי בית,
ושהסיוט הזה של יום הלימודים יסתיים מהר כי הן רוצות לחזור הביתה למחשב ולפייסבוק
להיות עם חברים וחברות.

החייל ההולך לו לאיטו לתחנת האוטובוס צ'ימידן גדול על גבו, נשק בהצלב.
נראה שהוא כורע תחת משא הצ'ימידן, פניו רציניות יודע לאן פניו מועדות.
קיבל הארכה של יום לחופשת השבת הקצרה.
הצ'ימידן שלו מלא בבגדים נקיים וליבו מלא בתפילה שהשבועיים האלו שהוא הולך אליהם
יעברו מהר, שלא יתקל במחבלים, למרות שהוא מאומן היטב בתגובה, אני רואה את הסיכה על
דש כיסו ואני יודע לזהות אילו אימונים הוא עבר כדי להיות במקום שהוא נמצא בו.
תפילה לחזור הביתה להורים ולחברה ולעשות את זה כמה שיותר מהר
זו תפילת הבוקר של החייל.

ולי יש תיק עם התפילה שלי.
בעצם יש לי כמה תיקים.
התיק של היום בבוקר הוא תיק חדר הכושר.
בקבוק ליטר מנירוסטה מיוחדת מלא במים ואני מקווה שהוא יספיק לי למהלך כל האימון.
שקית קטנה ובה שני תמרים כממריץ במהלך האימון ואני מקווה תמיד שלא אזדקק ליותר.
היום התפילה שלי היא מיוחדת מכיוון שאני עובר שלב באימון האישי עובר למשהו מתקדם יותר.
יותר סיבולת, יותר כוח יותר עניין.
בדרך אני קורא את התפילה שלי המורכבת מדף עם התרגילים שאני צריך לעשות היום.
התפילה שלי שאצליח לעשות את זה ושארגיש מצוין כמו כל פעם.
בבוקר הזה ובבקרים אחרים (לבחירה שלי) אני מחליף את תיק המחשב הנייד עם התפילות שלו
לתיק אחר עם רצונות ותפילות אחרות לגמרי.
תפילה אחת הכי מיוחדת בשבילי ולא חשוב איזה תיק אני נושא או באיזה מקום אני נמצא.
היא התפילה הכי חשובה, לראות את הבן החייל כמה שיותר מהר בבית ושאלוהים ישמור עליו
מכל משמר, פגע או רעה חולה אחרת.

כל אחד ותפילתו
כל אחד ורצונותיו
כל אחד חושב על הדברים שהיה רוצה להגשים.
העיקר שמי שצריך להיענות לכל התפילות האלו, והוא בטח עסוק מאוד,
ישמע אותן ויגשימן לשביעות רצונם של כל המתפללים.
אמן.

KeyMan

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בדידות בצמרת

  השבוע קראתי משהו בלינקדין, כאילו שאני כתבתי את זה. מדברים שם על בדידותם של המנכ"לים. אני אומנם עדיין לא מנכ"ל ורק סמנכ"ל בח...