יום שישי, 31 ביולי 2015

זאב בלבוש טלה...


בתקופת שהותי בארה"ב, התחברתי עם משפחה אמריקאית אחת.
האב יותר צעיר ממני בשנתיים, מהנדס חשמל ואלקטרוניקה,האם עובדת בסניף
של Walmart כמנהלת מחלקת ציוד לגינון, בעיר שגרו בה.
לזוג שתי בנות ובן צעיר. הבת הבכורה לומדת בקולג' והשניה בת 14 הילד בן 12, נכון להיום,
אז הם היו יותר צעירים כמובן.
משפחה אמריקאית טיפוסית אבל לא רגילה.
האב עשה שירות צבאי של כ-5 שנים בכוח הרב לאומי בסיני.
כאחד כזה הכיר את הארץ וביקר בהרבה מקומות כאן במסגרת התקופה שהוא שהה פה.
הוא היה פרו ישראלי מובהק מה שהיה שונה ומוזר בנוף הסביבתי שם.
אמריקאים לא מתחברים בקלות לאנשים זרים.
אתה צריך לקבוע פגישה איתם לביקור וזה לא כמו כאן ספונטני, מתקשרים קובעים ובאים.
שם צריך לפתוח יומנים, לתכנן את זה מראש וביחוד בסופי שבוע.
המשפחה גם הכניסה אותי לביתם, מה ש"מנוגד לערכים האמריקאים".
כשהוצגתי בפני הצוות האמריקאי כישראלי, ריצ'ארד היה היחיד שחייך.
בסוף הפגישה בא אלי והציג את עצמו כ-ריצ'י ואמר לי כמה מילים בעברית.
הקליק באופן טבעי היה מיידי. הלכנו לשתות קפה ובצהריים גם אכלנו ביחד.
ריצ'י היה בעל רישיון לדיג והחזיק ברשותו שני רובי ציד.
החיבור ביננו היה מהיר גם הודות לשירות הצבאי שלנו, לא שירות משותף אבל החוויות היו דומות במקצת.
יצאנו כמה פעמים לדוג ולצוד חיות בר. זו הייתה תקופה מאלפת מבחינת תחביבים ושעות הפנאי
משהו שאי אפשר לעשות בארץ.

הקשר נשמר ואנחנו שולחים מיילים אחד לשני עד היום, ושומרים גם על קשר טלפוני.
כשהמשפחה שלי הייתה בביקור אצלי בארה"ב נפגשנו אצלם בבית, עשינו ברביקיו וממש היה מפגש מושלם.
ריצ'י הגיע לארץ לפני שנה וחצי והתארח בביתי לכמה ימים.
הוא היה מרוצה מהכנסת האורחים ומהטיולים שעשינו ביחד בארץ.
 איתי הוא היה במקומות שלא כולם מגיעים אליהם וטיילנו במקומות שהוא לא מכיר ושמח להכיר.

לפני ראש השנה קבלתי מייל מריצ'י.
היה מין מייל מבולבל במקצת וראיתי בין השורות שמשהו שם לא כשורה.
ריצ'י היטיב להתבטא וכאן היה נראה לי משהו מוזר.
הוא כתב לי איזה סיפור על אלכס, ביתו בת ה-14 כיום, שהסתבכה.
אחרי החג צלצלתי אליו לסלולרי שלו והוא חזר אלי כעבור כמה דקות מהעבודה.
דיברנו יותר מחצי שעה. אני ברוב הזמן לא דיברתי, הייתי מספיק המום כדי לא לענות.
המום, כי לא חשוב כנראה איפה אתה נמצא, הצרות הן אותן צרות.
צרות של הורים, ילדים מתבגרים, אינטרנט, אונס, רצח ומה לא.

אלכס הכירה באינטרנט נער בן גילה משכונה סמוכה.
הם התכתבו כחודש ביניהם במסנג'ר, פייסבוק, החליפו תמונות וחוויות.
בסוף החליטו להיפגש. ריצ'י ורעייתו לא ידעו מהעניין, אלכס לא שיתפה אותם.
הפגישה הייתה אמורה להיות באחד הפארקים.
מקום מדהים עם ירוק עד מלא עצים ודשא, מים זורמים שם, גן עדן עלי אדמות.
קווין, הנער, תכנן איתה הכל במסנג'ר.
הוא לא רצה להתקשר אליה והיא לא הבינה למה.
רק אחרי שניפגש נחליף מס' טלפון ונהייה בקשר. כך אמר קווין לאלכס.

שבוע לפני השיחה שלי עם ריצ'י קרה המקרה.
אלכס רכבה על אופניה לפארק המדובר.
שם פגשה את קווין.
קווין הגיע לפגוש אותה והיא חשבה שהיא טועה.
קווין היה גבר בסוף שנות ה-20 לחייו.
הוא זיהה אותה לפי התמונה שהיא שלחה לו בתמימותה, היא לא זיהתה אותו כי התמונה שהוא שלח
לה הייתה תמונה סתמית מהאינטרנט של נער בן גילה לערך.
אלכס הבינה שמשהו כאן לא כשורה וכנראה שאותו אדם התחזה לקווין לצורך פגישה איתה.
היא עלתה על האופניים והחלה במנוסה.
הגבר לא ויתר כל כך מהר על "אהבתו" והפיל את אלכס מהאופניים.
גרר אותה בכוח לאחת מהפינות שהוא תכנן קודם ואנס אותה...

אלכס רכבה על אופניה כל הדרך הבייתה כשהיא מדממת ופצועה.
פצועה פיסית ונפשית.
היא אושפזה לכמה ימים בבי"ח כדי לקבל טיפול ולהתחיל בטיפול פסיכולוגי.
המערכת שם תומכת מאוד ומערכת החוק פועלת מיידית, להבדיל ממה שקורה בארץ.
הגבר נתפס והוא כרגע מוחזק במעצר עד המשפט שאמור להתקיים בשבוע הקרוב.

ריצ'י סיפר לי בטלפון תוך כדי בכי. הוא אמר שאף אחד לא יודע חוץ מהמנהל שלו שאישר לו להעדר מהעבודה
עד שהכל יסתדר והציע את עזרתו. עכשיו גם אני יודע.
אני מכיר את הילדה וזה תמיד כואב יותר כשמכירים מישהו.
ביקשתי מריצ'י שיעדכן אותי במצבה של אלכס, אם זה יהיה אפשרי.
מסרתי ד"ש למשפחה והשיחה נותקה.

ריצ'י שלח לי תמונה מתוך ירחון אמריקאי ושלטי חוצות שמזהירה ילדים והורים אבל כנראה שכולם רואים את זה
ולא חושבים קדימה או "לי זה לא יקרה".
אני מצרף את התמונה לכאן.
הורים, תבדקו מה הילדים שלכם עושים, תעקבו אחריהם
לא כדי לחדור להם לפרטיות אלא מתוך דאגה אמיתית של הורים.
לילדים לרוב שיקול הדעת מוטעה בגילאים האלו, יש הרבה רגשות וגיל העשרה היא תקופה שרוצים למרוד.
ההורמונים עובדים שעות נוספות, רוצים לנסות דברים ולא חסרים פיתויים.
צריך לבדוק את ההתנהגויות של הילדים, דברים חריגים, סגירת דלת החדר, הרבה שעות מול מחשב.
כל הילדים עושים את זה וקשה אולי לבדוק כל רגע, אבל תשאלו תראו מה הם עושים. תתעניינו במה קורה איתם
תקשיבו תנסו לזהות סימנים למצוקה או סימנים אחרים, רק אנחנו ההורים יודעים להגיד מה הילדים שלנו חשים.
יש הרבה זאבים בחוץ בכסות של טלה תמים.
תשמרו על הילדים כי אם לא אנחנו אף אחד לא יהיה שם כדי לעשות את זה.

ולנערים/נערות שכותבים כאן, תשימו לב מה אתם עושים, עם מי אתם מתכתבים, מישהו נחמד שמגיב לכם בבלוג
שמתחבר אליכם ל-ICQ, פייסבוק וכל הרשתות החברתיות למיניהן ורוצה להיפגש יכול להיות אותו "קווין"
שיש לו אג'נדה משלו והיא לא תמימה ונאיבית כמו שאתם חושבים.
תעזרו להורים לשמור על עצמיכם, תשתפו פעולה עם ההורים ולא עם אנשים שהכרתם באינטרנט
עדיף כך מאשר אח"כ לבכות על משהו נורא שקרה לכם או למישהו מחבריכם.



KeyMan

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בדידות בצמרת

  השבוע קראתי משהו בלינקדין, כאילו שאני כתבתי את זה. מדברים שם על בדידותם של המנכ"לים. אני אומנם עדיין לא מנכ"ל ורק סמנכ"ל בח...