נגמר או התחיל?
שבת שלמה זה עבר לי בראש.
שבת שקטה שמהצהריים הייתי לבד עד שעות הערב המאוחרות.
כל הסרטים עברו לי בראש.
מסרטי רומנטיקה ועד סרטי אימים.
החלטתי לשים את המחשבות בצד, זה כרגע לא מעניין, אני אתמודד עם הסיטואציות בזמנן.
צפצוף של הודעת וואטסאפ.
"מה נשמע? מה שלומך? נרגעת מהרכיבה?" היא כותבת.
הלב שלי החסיר פעימה.
מה קורה איתי? למה יש התרגשות? פרפרים בבטן?
ולפני שאני מספיק לכתוב תשובה, אני מקבל קישור לשיר של אורי בנאי "פרפרים"...
מסתבר שאני חושב וג'סי שולחת שיר בדיוק על המחשבות שלי.
"היה לי כייף למרות שלא הרגשתי מאמץ ברכיבה" עניתי בלקוניות לא אופיינית.
"אני שמחה שרכבנו יחד לשחרר את הרגליים והגוף מהחלודה שפשטה בו..." כתבה ג'סי.
"בפעם הבאה ננסה רחוק יותר, זה היה קצר מדי ולא הספיק" כתבתי.
חלפו דקות ארוכות, ולא קיבלתי תשובה מג'סי, הנחתי שהיא עסוקה בשלה.
אחרי כמחצית השעה קיבלתי אייקון של פרפר...
מה זה אמור להביע? תהיתי ביני לבין עצמי.
"אני רוצה ללכת איתך הכי רחוק שאפשר גם לי זה לא הספיק"...סיימה בשלוש נקודות.
כן...הכל ברור לי.
החלטתי שאני אעסוק בשלי, הכנת נייר עבודה על פרוייקט מיוחד שקיבלתי על עצמי.
כולי עסוק במחשבות והכנת מצגת שתסביר לסמנכ"ל ולנציגי חברה שיבואו לשמוע את ההצאה שלנו, ואז שוב צפצוף של הודעת וואטסאפ.
"...למה נאלמת? לאן נעלמת? כשבתחילה הופיע אותו אייקון של פרפר מההודעה הקודמת.
אוקיי, הבנתי. הפרפר יהיה מעכשיו הקדמה לפרפרים הבאים או אלו שהיו קודם.
"אני עסוק במצגת לחברה שתגיע מחר ולסמנכ"ל ולא התפנתי לענות" כתבתי
"אני יכולה להתקשר?" כתבה ג'סי.
כן עניתי.
צלצול טלפון כעבור פחות מדקה.
"היי זו אני" הייתה ג'סי מהעבר השני.
"היי מה נשמע? יש לך כוח אחרי הרכיבה? שאלתי בעקיצה.
"ברור אתה מוביל מצויין, לא הגברת קצב שמרת על הקצב שלי" אמרה ג'סי.
ואני בראש חושב על קצבים אחרים שלבטח היא מתכוונת אליהם ולא היה לי ספק שאני צודק.
"תשמע, הפרוייקט הזה תקוע כבר רבעון, אנחנו לא מצליחים להביא אותם להסכים לכך שהם יבחרו בנו.
אין להם הרבה אופציות, יש חברה צרפתית אחרת שמתחרה בנו אבל אנחנו טובים מהם בכמה רמות.
כל העניין הוא משא ומתן על הכסף" אמרה ג'סי.
"אני לא איש מכירות, אבל יש לי כמה רעיונות שנראה על הפרוייקט" אמרתי
"בוא נדבר בינינו נראה שלא תעלה דברים שכבר עלו והם לא הסכימו להם, חבל על העבודה והזמן" אמרה ג'סי.
האמת שזה נכון. אנחנו עובדים ביחד על כמה פרוייקטים, לכן גם יושבים באותו משרד וכדאי לשתף.
השיחה התנהלה משהו כמו שעה.
דיברנו על הרעיונות, שניים מהם ירדו מהפרק נשארו שניים אחרים.
"אני חושבת שזה יתן לנו את המענה, אני מכירה את הלקוחות וכמו שאמר לי הסמנכ"ל לפני שהגעת, צריך דם חדש". אמרה ג'סי.
ליטשנו עוד קצת מחקנו משם, הוספנו מכאן והמצגת הייתה מוכנה למחר.
"אני מגיעה מוקדם בבוקר, מתי אתה מגיע?" שאלה ג'סי.
"אני גם אגיע מוקדם, נעבור על המצגת ביחד נראה שלא פספסנו כלום, נעשה הגהה ונציג אותה בפני הסמנכ"ל
לפני הפגישה עם החברה". אמרתי.
"מצויין, נשתמע מחר. אתה צמוד אלי מהבוקר עד שיצא עשן". כך ג'סי
יכולתי לשמוע בקולה כי יש כוונות אחרות לצמוד ולעשן.
יום ראשון בבוקר הגעתי מוכן לפגישה, לבוש רשמית, חולצה כחולה מכופתרת, מוכנסת אל תוך המכנסיים.
"בוקר טוב ג'סי מה נשמע?" אמרתי וראיתי את ג'סי מסתובבת לעברי פוערת זוג עיניים חומות מדהימות שאהבתי לראות במבט ראשון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה