נכנסנו לחדר הישיבות, ג'סי, הסמנכ"ל ואני, כחצי שעה לפני הגעת הנציגים של החברה הבטחונית.
רצינו לעשות מעין "הצגה גנרלית" על מנת לוודא שהכל מוכן ולא נופתע מאיזו שאלת "עז".
הכל אמור לעבוד חלק, התרגיל על יבש היה בסדר גמור.
הנציגים הגיעו ונכנסו לחדר הישיבות.
המזכירה הביאה קפה וכיבוד וסגרה את הדלת מאחור.
קירות הזכוכית המקיפים את חדר הישיבות הפכו משקופים לחלביים בלחיצת כפתור, על מנת שלא לאפשר לעין סקרנית
או לא מורשית להציץ פנימה, אפילו לא בטעות.
הפרזנטציה החלה.
שאלות עלו, תשובות משביעות רצון נניתנו.
כמה ויכוחים על זמני אספקה, מחיר, כמויות ונהלים כאלו ואחרים והישיבה ננעלה לאחר שעה וחצי.
לחיצות ידיים הדדיות, חיוכים, שביעות רצון הדדית.
הנציגים הלכו, השאירו אותנו בחדר הישיבות.
"תודה רבה לשניכם, עשיתם עבודה נפלאה, שנה של עליות ומורדות ודחיות שונות הגיעו לקיצן.
הרבעון האחרון היה קשה יותר, עכשיו אפשר לצאת לדרך" אמר הסמנכ"ל.
"התודה מגיעה לשחקן הרכש החדש שהבאת ואיתו כיוון אחר וראש פתוח עם רעיונות" אמרה ג'סי וחייכה לעברי.
"אני לא חושב שזה One man show, זו עבודת צוות שהוכתרה בסוף בהצלחה" אמרתי.
"טוב, אני הולך תשארו לסגור את העניינים האחרונים מבחינה לוגיסטית ודברו עם מנהל הייצור, תעדכנו אותי בסוף" אמר הס' והלך.
ג'סי ואני הלכנו לחדר שלנו.
הדלת החשמלית נסגרה מאחור.
דלת שניתן לעבור דרכה רק באמצעות תג מקודד והרשאות ביטחון גבוהות.
"אני רוצה חיבוק של הצלחה" אמרה ג'סי ונעמדה לידי.
שמלה ארוכה עד הברך בצבע כחול כהה, גרביונים ונעלי עקב.
"ההופעה שלך הבוקר...החולצה הכחולה, כאילו יצאנו מאותו ארון" חייכה ג'סי עם שורת שיניים לבנות ואודם שקוף המבליט את שפתיה הכהות.
התחבקנו ואז ג'סי הורידה את ידיי ממותניה והניחה אותם על עכוזה.
"ככה אני רוצה חיבוק, חזק, להרגיש את הידיים שלך מונחות עלי" אמרה/תבעה.
הנשיקה פשוט קרתה.
ג'סי הסתובבה אלי, עכוזה נע לאורכו של חלק בגופי שהתמתח לדום.
"ככה אני אוהבת, לא מבזבז זמן" אמרה ג'סי.
בעודה עם גבה אלי, ידיי חפנו את שני עופריה הזקופים, ראשה צנח לאחור. ג'סי אספה את שערה עלמעבר לכתף שמאל
מותירה לעיניי צוואר חלק ועדין הדורש מגע שפתיים.
נישקתי את צווארה, לצדדים ומעלה ומטה, ג'סי החלה לגנוח ותנועותיה הפכו לקצובות.
היא הסתובבה אלי שנינו טובעים בנשיקה ארוכה וחושנית.
בידה השמאלית, העיפה את כלי הכתיבה שהיו על השולחן, את הדפים והתיקיות ולמעט מחשב נייד, מסך מקלדת ועכבר אלחוטי
שנשארו בפינה הימנית של השולחן הארוך, הוא היה ריק לחלוטין.
"אני רוצה אותך עכשיו בתוכי, על השולחן, חייבת להרגיש את מה שאני רוצה, תן לי פרס" לחשה לי.
בפעם הראשונה, הכל על השולחן ללא מילים, ללא הצגות, עירום וערייה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה