יום חמישי, 13 בדצמבר 2018

אדום זה השחור החדש...


אחרי שבועיים של עבודה ולמידה אינטנסיבית כמו שאני אוהב, הדברים מתבהרים והתמונה ברורה.
תמונה של צרכים, מגבלות, תקנים ודרישות לקוחות מהמגזרים הבטחוניים השונים.
תקני תעופה וחלל בינלאומיים, המשתלבים עם צרכים בטחוניים הם לא הלחם והחמאה של חברות 
ישראליות. עמידה בתקנים כאלו מחייבת חברות בעולם להיות מוכנות כל רגע ותקנים בטחוניים
מסויימים, אין בהם "רחמים", הם נוקשים ומדקדקים.

האתנחתא הייתה בסוף שבוע.
ג'סיקה ואני קבענו לרכב.
דיון ארוך התנהל על המסלול, התוואי ואורכו.
אני לא רוכב פחות מ-80 ק"מ אמרתי.
"מה? אין מצב לרכב 80 ק"מ, אני מוכנה גג חצי מזה וגם לא רכבתי מזמן תרחם עלי" אמרה ג'סיקה.
פתחנו שוב מפות של גוגל על מסך המחשב ובחרנו תוואי של 45 ק"מ, רובו מישור, על מנת לחזור לכושר.

שבת בבוקר 6 וחצי נפגשנו בצומת שקבענו להפגש בה.
ג'סיקה באה בתלבושת רכיבה בצבע אדום וצהוב.
החולצה הבליטה את החזה הזקוף ומכנסי הרכיבה הבליטו את חמוקיה שהוצנעו ביום יום במשרד.
משקפי רכיבה, נעליים אדומות וקסדה אדומה השלימו את ההופעה.
אני הגעתי בחולצה של הקבוצה שאני רוכב איתה ומכנסיים שחורים, אופניים וקסדה בצבע שחור.
יצאנו לדרך.

אחרי 20 ק"מ של רכיבה רצופה בשוליים, ג'סיקה ביקשה הפסקה...
קצת מקשה עליי כל העניין של הפסקה אחרי 20 ק"מ, אבל אני מבין את הכניסה האיטית לכושר.
אני רגיל לרכב במהירות של 30-35 קמ"ש, 20-22 קמ"ש קטן עלי...אבל בסבבה.
הרכיבה המשותפת עם ג'סיקה הייתה נעימה כך שהמהירות והמרחק לא היו חשובים.
עשינו הפסקה של 10 דקות לצידי תחנת אוטובוס.
הנשימות שלה היו כבר יותר מתונות והגוף נרגע.
אגל זיעה אחד ניגר על לחייה הימנית.
"אני מזיעה" אמרה
"לאט לאט" אמרתי
היא הורידה את הקסדה ותלתליה הבהירים גלשו על עורפה וכתפיה.
הרימה את בקבוק המים והשפריצה זרם של מים לתוך פיה.
המים נגרו על סנטרה וצנחו על חזה.
לא ראיתי את זה קורה בשניה הראשונה, עסקתי במתיחות רגלים.
ואז זה בא ללא התראה מוקדמת.

ג'סיקה קמה מהספסל בתחנת האוטובוס ונצמדה אלי מאחור.
הסתובבתי אליה ופיה פגש את פי.
נשיקה תובענית כאילו אני באר המים שממנו היא רוצה לינוק.
ההפתעה הייתה מוחלטת.
אבל...
התמכרתי לרגע, לנשיקה להרגשה הנעימה הזו באמצע הרכיבה, באמצע החיים.
מכנסי הרכיבה שלי קיבלו חיים עצמאיים...
ג'סיקה שראתה והרגישה את המעמד, תרתיי משמע, חייכה ונגעה.
"בוא נחזור לרכב כי באנו בשביל זה" אמרה
כמו שזה בא ככה זה נגמר, באיבחה אחת כמו סכין.

לקח לי דקה ארוכה להתארגן ולסדר את המחשבות, עלינו על האופניים והמשכנו את הרכיבה.
כעבור שעה לערך חזרנו לנקודת המוצא.
"ג'סי טוב?" אמרה ג'סיקה
"טוב?" שאלתי
"תקרא לי ג'סי אני אוהבת את הקיצור הזה וכשזה יוצא ממך זה נשמע הכי סקסי" קרצה,עלתה על האופניים
התרחקה בעודה מנופפת לי בידה לשלום.
הסתכלתי אחריה ארוכות ועל הישבן המתנדנד על כסא האופניים עד שנעלמה לי מהעין.
עמדתי שם בצומת דקות ארוכות.
מנסה להבין מה בדיוק התרחש ביום שבת באמצע הרכיבה.
פלירטוט? התחלה של רומן? טיזינג? ניסיון לבדוק משהו?
לא הייתה לי תשובה טובה וברורה.

נכנסתי הבייתה מזיע הרבה פחות מרגיל.
"זהו? נגמר? לא מוקדם מדי?"שאלה זוגתי.
"כן מוקדם" אמרתי אבל בראש לא ידעתי להשיב האם זה נגמר או רק התחיל...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בדידות בצמרת

  השבוע קראתי משהו בלינקדין, כאילו שאני כתבתי את זה. מדברים שם על בדידותם של המנכ"לים. אני אומנם עדיין לא מנכ"ל ורק סמנכ"ל בח...