יום חמישי, 16 באפריל 2020

יום הולדת משותף



טסנו לארה"ב, מישהו הבין שצריך לעשות משהו עוד לפני שיהיה מאוחר או קשה להשיג...אני יכול רק להגיד שזה משהו חשוב לכולנו.


היינו שם חודש וחצי, לא נחשפנו לחולי קורונה אבל נכנסנו לבידוד עצמאי, נדבר על זה תיכף.
לחגוג יום הולדת משותף, בהפרש של שבועיים אחד מהשנייה...לא קרה לי או לג'סי אף פעם. אבל אין על ג'סי שלי, היא הכינה הכל מראש בתוך ימים ספורים והגיעה מוכנה, אבל מה זה מוכנה!
ג'סי לא נתנה לי להסתכל במזוודות שלה והיא ידעה להחביא היטב את הדברים הרחק מעיניי הסקרניות שהציצו למזוודה וראו שם תחתונים וחזיות ופריטי לבוש אחרים מעניינים מאוד.
אני מצידי לא יצאתי חייב, ובאתי מוכן בעצמי.

קניתי לג'סי טבעת ושרשרת עם תליון של לב משובץ זרקונים. בדימיון ראיתי את השרשרת על צווארה והייתי כל כך סקרן איך הטבעת והשרשרת יתאימו לג'סי שלי ומה היא תגיד על זה.
טסנו לאירופה ומשם לקולורדו, לא עברנו דרך ניו יורק וטוב שכך. שם הכל רק התחיל.
יומיים אחרי שנחתנו, חגגנו את יום ההולדת המשותף.

הזמנו שמפניה לחדר, על חשבוננו ולא על חשבון מקום העבודה, ארוחת ערב תוכננה לשעה מאוחרת יותר במסעדה שהזמנתי בה מקומות מראש, מסעדה מיוחדת במינה, מסעדה מונגולית.
כל אחד מאיתנו הלך למזוודה שלו והוציא את המתנות, כן מתנות, לא מתנה אחת ושם אותן על השולחן. רציתי שג'סי תראה ראשונה את המתנות אבל הפסדתי בהתערבות ביננו קודם ולכן אני הייתי הראשון שיתן את המתנות.
ג'סי רצתה מזמן תיק מיוחד שהראתה לו אותו באינטרנט, אחת המתנות הייתה התיק הזה בצבע שהיא רצתה. המתנה השנייה הייתה הטבעת והשלישית השרשרת. לכל מתנה הייתה ברכה שכתבתי והדגישה את המתנה עצמה.

מעולם לא קניתי תיק לאישה ובטח לא תכשיט כמו טבעת או שרשרת. שמחתי מאוד שג'סי אהבה את כל המתנות והחיוך היה על פניה כשדמעות של אושר ושמחה זלגו מעינייה.
אף פעם לא קנו לי מתנה ליום ההולדת, בטח לא מתנות כאלו, כתבו ברכה לקונית, כזו שמעתיקים מהאינטרנט מאתרי ברכות, ארוחה במסעדה וזהו. בלי השקעה בלי חשיבה ובלי טעם. אין לי מילים אמרה ג'סי ואני זכיתי לחיבוק נעים, חם ונשיקה עמוקה ומחרמנת.

כל זמן שאנחנו יחד לא ראיתי את ג'סי שלי כל כך מתרגשת. זה עשה לי כל כך טוב, שמחתי שג'סי אהבה את המתנות ושמחתי שהצלחתי לשמח אותה, היא ראויה לכל דבר, פשוט אישה מדהימה!
עכשיו תורך אמרתי לג'סי.
אני רוצה שתעצום עיניים אמרה לי ג'סי ותפתח את זה קודם. (אני אציג רק שתי מתנות כאן כי יש גבול לכמה אפשר לשתף...)
המתנה הראשונה הייתה קופסת אוצר. כשפתחתי את הקופסא, בפנים היו מלא שוקולדים מהסוג המריר שאני אוהב, שוקולדים קטנים בגודל של בול וסוכריות על מקל בצורת לב. בנוסף היו שם שני "יהלומים" כשעל אחד מהם כתוב אהבה ועל השני פרנסה.
כרטיס הברכה המושקע של ג'סי סיפר את כל הסיפור אני אקצר.
אתה האוצר שלי אמרה ג'סי, זכיתי באדם מיוחד במינו אוצר של ממש. ולמה פרנסה ואהבה? כי אתה כל הזמן אומר שמה שצריך בחיים זה פרנסה ואהבה. אם יש את שני אלו כל השאר מגיע לבד...
   





הייתי חסר מילים, בפעם הראשונה באותו ערב.
המתנה השנייה שג'סי הגישה לי הייתה נראית מבעד לעטיפה כמו ספר. פתחתי את העטיפה והפעם איבדתי את כל המילים, וקשה לי לאבד מילים...
ג'סי לקחה את כל הפוסטים שכתבתי מאז שהתחלתי לכתוב בקהילה החדשה "פרפרים" וכרכה אותם כספר. וזה היה רק החלק הראשון. החלק השני היה ספר שבו היא בחרה 15 פוסטים שכתבתי מאז התחלתי לכתוב על ההיכרות שלנו, על הרכיבה המשותפת הראשונה באופניים דרך הטיסה לברלין, אהבת חיי ועוד. הבחירה לא הייתה מקרית כי ג'סי אישה מיוחדת אין שום דבר מקרי או בטעות.
מה שמייחד את הספר השני היה שהיא כתבה שוב את אותם פוסטים אבל הפעם מנקודת מבטה שלה את הסיפור. ג'סי לא שיכתבה כלום וזו פעם ראשונה שראיתי את כושר ההתבטאות שלה גם בצורה הזו.




אתה זוכר שסיפרת לי שסגרו את אתר ישראבלוג ועשית גיבוי לכל ה900 פוסטים שלך ואתה מתכנן לעשות מזה פעם ספר? אין לי את הגיבוי הזה אבל אני קוראת את כל הפוסטים שלך בקהילת "פרפרים" אז הכל היה מול העיניים שלי...
אני יכול להגיד שנשארתי פעור פה. מעולם לא עלה בדעתי שמישהו יקח את מה שאני כותב ויכתוב אותו מנקודת מבטו שלו. זו הייתה הפתעה גמורה ואני חושב שהמתנה הכי אישית והכי יפה שהייתי יכול לקבל ביום הולדת ושגם אני מעולם לא קיבלתי ברכה מושקעת במשך כל שנות הנישואין שלי, אולי אם נגזים, שתי ברכות וגם הן, כמו אצל ג'סי, היו לקוניות והועתקו מהאינטרנט.
ג'סי ואני שתינו לחיים והיינו מחובקים שעה ארוכה להרגיש את האהבה והחום שקיבלנו אחד מהשנייה.
הגיעה השעה והזמנו מונית למסעדה שם קיבלו אותנו בצורה מכובדת. הארוחה הייתה מצויינת היה לנו כייף ביחד. הכייף הגדול יותר היה כשחזרנו למלון, כן חגגנו כמעט כל הלילה...ככה צריך לחגוג.
והבידוד...

היינו שבועיים בבית, נכנסנו לבידוד רצוני, בדקו אותנו והכל בסדר או שלילי כמו שאומרים.
אנחנו שומעים את כל אותם זוגות שמטפסים על הקירות ולא יכולים לסבול אחד את השנייה. אנחנו היינו עובדים מהבית אבל ידענו מתי להפסיק להנות אחד מהשנייה, להתקלח ולחזור לעבוד כי בכל זאת קיבלנו משכורות וצריך לעשות עבודה, יש אנשים שמחכים לנו גם כשאנחנו בבידוד.

אם כבר להיות בבידוד אז עם ג'סי שלי. היה לנו כל כך טוב ביחד. בישלנו יחד, ניקינו לפסח, עשינו קצת כושר על המזרן של הפילטיס ועשינו כושר על המזרון בחדר השינה, שרפנו מלא קלוריות...
לא נמאס לנו להיות יחד. אנחנו מוגדרים כעובדים חיוניים אבל לא יכולנו לצאת בגלל הבידוד. החיוניות החשובה היא החיוניות שלנו אחד לשנייה וזה הכי חשוב לא רק בימים אלו אלא תמיד.

אין תגובות:

פרסום תגובה

יום הולדת משותף

טסנו לארה"ב, מישהו הבין שצריך לעשות משהו עוד לפני שיהיה מאוחר או קשה להשיג...אני יכול רק להגיד שזה משהו חשוב לכולנו.