שנה טובה

בעוד כמה שעות, תחלוף 2017 על כל הטוב והפחות טוב שעשתה לנו
ובמקומה תבוא שנת 2018 שכולנו מקווים שתהייה טובה הרבה יותר.

כל אחד והתרמיל שלו

כמה שוקלים החיים שלכם?

תארו לכם לרגע שאתם נושאים תרמיל גב.

תחושו את הרצועות על כתפיכם.

מרגישים?

(הפוסט פורסם בעבר בישראבלוג, אני נזכר בו כל פעם שמשהו מכביד עלי...)

1700-1300=טבע

1700
זהו המספר של עובדי טבע שיפוטרו בקרוב.
ליבי עם כל אחד ואחד מהם ויש לי לא מעט חברים בנאות חובב, בפתח תקווה ובירושלים.
יחד עם אהבתי וחברותי מה שעשתה ההסתדרות ומה שעושים כל השרים וחברי הכנסת זה לגזור קופון על גבם ללא יכולת אמיתית לעשות משהו.
והאמת, אין מה לעשות.

חזרתי...בערך

אתם מכירים את זה שנמצאים בחופשה במלון או במקום אחר, שלעולם לא מרגיש כמו הבית שלכם,
ואז חוזרים הבייתה ואומרים שאין כמו המיטה שלכם, הכלים שלכם והמקלחת שלכם ולא חשוב באיזה מלון
הייתם בחופשה?
אני לא מתאבל על ישרא. זה היה ברור לכולם שזה יגמר באיזה שלב. נגמר.
חזרתי לכאן כי בניתי כאן משהו והפכתי בו עד שנראה לי שזה הולם את מצבי.
טוב לחזור הבייתה אחרי שנתיים לנקות אבק, לשטוף את הרצפה, לצבוע קצת את הקירות החשופים
הרהיטים החדשים בדרך וכייף לראות שגם חלק מהדיירים בבניין ההוא הרעוע עברו דירה לכאן.
ברוכים הבאים לכולם ואשמח לחזור ולקרוא אצל החברים הישנים וגם החדשים.

עשרת הדיברות על הטענת מכשירים סלולריים ואיך לעשות את זה נכון.

פעם, טרום עידן הסמארטפונים, עד בואו של האייפון הראשון, היינו מטעינים את הסלולריים פעם ביומיים או יותר. לא היו גם הרבה אופציות של משחק ומסכים גדולים הקורצים לנו כל הזמן לגעת בהם ולשחק איתם. אבל עברו הרבה סלולריים במים, באסלות, ודור הוחלף בדור חדש.

כל דור חדש של מכשירים, הביא איתו המון אופציות חדשות ומרגשות שרק גרמו לנו להיות תקועים יותר בתוך המסכים הקטנים, או הגדלים עם השנים, הרבה אופציות חדשות ומעניינות אבל בדבר אחד יש קושי עד היום. הקושי של כולנו, מי יותר ומי פחות, להשאר עם כמה שיותר אחוזי סוללה בסוף היום וזאת מבלי להפסיק ולהשתמש בסמארטפון וכמה שיותר.

זהבי עצבני...

זו תקופה לא קלה עבור כולנו ואפילו מעצבנת קצת.

יש דברים שממש מרגיזים ולא צריכים לקרות במדינה שלנו.

אספתי לי כמה כאלו כדי שאוכל לשתף את כולכם.

מחסני ילדים

נפגשתי עם אחותי לקפה.

היא הייתה נסערת ורצתה שנשב ביחד בחוץ לא בבית.

שלושה חודשים מאז שאימי נפטרה, לפי תאריך לועזי, וחשבתי שהיא רוצה שנדבר קצת

ונעלה זכרונות, כמו שאנחנו עושים לא מעט בשבועות האחרונים.

אחותי עובדת במוסד כלשהו שהחליט לתרום כספים לילדי זרים.

הם עושים את זה בצנעה וגם לא בהסכמה מלאה של חלק מהאנשים אבל עושים.

היא חלק מהמאמץ המקומי וכחלק מזה, הם נסעו אתמול לתל אביב, דרום תל אביב יותר נכון, לראות את המקום.

היא חזרה בתדהמה גמורה.