יום ראשון, 12 ביולי 2015

פוסט אורח


הכרנו באקראי.
נראית לי בת 40 בקירוב, אני הייתי אז בן 36.
עבדנו באותו בניין. את עבדת בחברת השקעות אחת ואני באחרת.
 זוכר איך עלינו לא אחת במעלית וירדנו באותה הקומה.
הלכנו זו לצד זה כמה מטרים, אני עצרתי ואת המשכת.
הסתכלתי על ישבנך המתנדנד בשמלה, ואת התרחקת.
שמלה אחרת בכל יום, שמלה המבליטה את חמוקייך ומותנייך הצרה.
נעלי עקב לא גבוהים אבל כאלו שהשוו לך הליכה אצילית כאילו הייתה מלכה.
פעם אחת הגנבת מבט לאחור ותפסת אותי מסתכל על ישבנך.
חייכת אלי חיוך בחצי פה, חיוך כאילו אומר "שובב אתה..."



כמה ימים אחרי אותו חיוך נפגשנו שוב במעלית.
אני לבוש בחליפה ומעונב ואת לבושה בחצאית שחורה וחולצה לבנה.
החולצה הלבנה הייתה חצי שקופה ולא יכולתי להסיר את עיניי מהחזה שלך.
בראשי רצו מספרים ואותיות.
נשארנו לבדנו במעלית, עוד 5 קומות.
75 C אני חושב...פניתי אלייך
"סליחה? " פתחת זוג עיניים ופה מלא שיניים לבנות מסודרות אחד אחד ממש כאילו היו קלידים בפסנתר.
אני מצטער...לא יכולתי להוריד ממך את העיניים. כבר הרבה זמן.
המעלית נפתחה ויצאנו שנינו.
את מיהרת לדלת שבה את נבלעת בה בכל יום, אני עמדתי רגע לפני שנכנסת לדלתי.
מיליון מחשבות עברו לי בראש.

בסוף היום יצאנו ביחד, יותר נכון, חיכיתי שתצאי ויצאתי אחרייך.
לא דיברנו מילה עד שירדנו למטה לקומת הלובי.
יצאת מהלובי לתפוס מונית.
את צריכה טרמפ? שאלתי מנסה את מזלי
הסתובבת אלי בפרצוף ללא הבעה.
הרגשתי את עינייך סורקות את אצבעותיי שאחזו מחשב נייד דק.
חיפשת לראות אם אני נשוי...כך אמרת לי יותר מאוחר.
"לאן אתה נוסע?" שאלת
לאן שאת צריכה אני אגיע אחר כך לדירתי עניתי.
"אני לא נוסעת הבייתה, בא לי לשתות קפה מול הים. מתאים לך?" שאלת
כן למה לא? אמרתי
הלכנו דוממים לאוטו שלי.
כשהגענו פערת זוג עיניים גדולות חומות יפות.
כן...אני אוהב לפנק את עצמי בדברים הכי טובים.
ג'יפ לקסוס שחור עמד בחניה ונענע לשלט שהחזקתי בידי. שלושה צפצופים, שני הבהובי אורות והלקסוס הייתה מוכנה לנסיעה.
פתחתי לך את הדלת מעשה ג'נטלמני, אמרת תודה, נכנסתי למושב הנהג ונסענו.
ישבנו על החוף בחול, הורדת נעליים והרשית לרגלייך היפות לחפור בחול.
גם אני הורדתי את הנעליים והגרביים, קיפלתי מכנסיים ועשיתי את אותו הדבר.
שתינו קפה, ואחרי שעה ארוכה של שיחה מעניינת, קמנו ושטפנו רגליים בברזיות הנמוכות המיועדות לכך.
השפרצתי עלייך מים ככה בקטנה ואת צחקת בקול גדול.
"איך ידעת שאני 75C? שאלת
אני יודע עניתי
"ובכל זאת?" התעקשת.
עבדתי פעם עם בחורה במידה הזו, אני יודע חייכתי.

נכנסנו ללקסוס שלי.
לאן אנחנו נוסעים? שאלתי
"אתה ממהר?" שאלה
לא ממש לא. אדליק מזגן אם לא אכפת לך.
"מצויין" ענית.
ישבנו שם כמה דקות, נהנים מחוף הים ומהשמש הנבלעת בתוך הים.
שמש אדומה ולוהטת כמו שאני הייתי להוט.
הקור באוטו הבליט את פטמותייך והן זקרו מתוך החזיה והבד הלבן של חולצתך הרפויה.
הסתובבת אלי, עינייך מושפלות לעבר מפשעתי המתרוממת...
העברת לשון על שפתייך האדומות.
התקרבתי אלייך ונישקתי אותך בעדינות.
הנשיקה העדינה הפכה ללוהטת ותובענית.
החלונות הכהים של הלקסוס איפשרו לנו פרטיות כך שיכולתי לפרום את כפתורי חולצתך בשקט.
חפנתי את שדייך בידיי, העור הנעים למגע היה חם ומגעו משי.
פטמותייך הכהות, בצבע כהה יותר מעורך, קשות אבל יחד עם זאת נעימות למגע.
התמסרת כולך למגעי, ראשך נמשך לאחור.
נישקתי את צווארך מותיר בו סימני מציצה.
"רגע זה מהר לי מדי" אמרת.
עצרתי.
"בוא ניסע אלי הבייתה" הצעת
"אני גרה רבע שעה מכאן ויש מספיק חניה גם לאוטו גדול כמו שלך, אני מקווה שיש לך עוד דברים גדולים..." אמרת וחייכת אלי.
הנעתי את הלקסוס ונסענו לדירתך.



אני מארח כאן אדם שמבקש לכתוב בעילום שם...
הדברים הכתובים כאן הם בלשונו ובמילותיו שלו, אני רק הבמה .


תגובה 1:

בדידות בצמרת

  השבוע קראתי משהו בלינקדין, כאילו שאני כתבתי את זה. מדברים שם על בדידותם של המנכ"לים. אני אומנם עדיין לא מנכ"ל ורק סמנכ"ל בח...