יום רביעי, 16 בינואר 2019

ריצה בברלין


הטיסה לברלין ארכה קצת יותר מארבע שעות.
ישבנו במחלקת עסקים, כסא ליד כסא, ג'סי ואני.
האמת, שמעולם לא ישבתי במחלקת עסקים. יצא לי פעם אחת לשבת במחלקה ראשונה
כיוון שמישהו טעה וכפיצוי קיבלתי מושב במחקה הראשונה.
במקום כוסות פלסטיק יש ספלי קפה וכוסות יין וצלחות חרסינה והאוכל שונה בטעמו ובטיבו.
זו הייתה חוויה מעניינת.

לא דיברנו הרבה במהלך הטיסה, מטוס הוא לא מקום פרטי, גם לא במחלקת עסקים.
שיחות על עבודה שמרנו ללפני ואחרי גם לא בנסיעה במונית לנתב"ג, שם במונית הידיים והשפתיים דיברו.
נחתנו בברלין.

יום שישי, 11 בינואר 2019

לחיות פתוח


בהמשך למה שכתבתי עד כאן, קראתי לפני כמה חודשים ספר שנקרא "לחיות פתוח" מאת ד"ר מאשה הלוי.
לפי הפתיח בספר, יש לה גם אתר ועמוד פייסבוק, אבל לא לשם כך התכנסנו.
הספר מדבר על פוליאמוריה כלומר ריבוי אהבות או באופן הפשוט ביותר, גבר יכול לאהוב עוד נשים מלבד אישתו 
ואישה יכולה לאהוב עוד גברים מלבד בעלה.
מדובר על נישואים פתוחים ששני בני הזוג מסכימים על אורח חיים כזה ולשניהם יש את האומץ והיכולות הנפשיות
לא לקנא בבן/בת הזוג ולפרגן לאהבות האחרות.
הספר מסביר את התופעה וכמה היא לא בעייתית, מנקודת המבט של המחברת ושל זוגות החיים כך.
נקודת המבט שאני הסתכלתי אל תוך הספר היתה נישואין מונוגמיים ומה קורה כשהם נגמרים.

יום ראשון, 6 בינואר 2019

בדרך במונית

כל השבוע עבדנו על התוכניות לטיסה לברלין.
שושי הייתה תקועה בחדר ויצאה רק לאכול, לשירותים או להכין לה לשתות.
מעולם לא הציעה להכין גם לנו, ואנחנו מצידנו גם לא הצענו לה שום דבר, לא יפה אבל הדדי.
היה מתח תמידי באוויר.
בעצם מתח כפול.

יום ראשון, 30 בדצמבר 2018

טיסה לברלין

...
"אל תדאג יש לי כל מה שצריך כאן בארון" אמרה ג'סי ופתחה את דלת הארון.
היה שם תיק עם מגבונים, טמפונים, טישו, תחתונים נוספים, חזיה וחולצת טריקו אדומה.
"אל תהייה המום, אישה צריכה שיהיה לה בהישג יד כל מה שצריך" חייכה ג'סי.
ניקינו את הדרוש ניקוי, המגבונים הלחים עזרו למרות שהרגשתי יבש ומרוקן לחלוטין...

יום שלישי, 25 בדצמבר 2018

הכל על השולחן...


נכנסנו לחדר הישיבות, ג'סי, הסמנכ"ל ואני, כחצי שעה לפני הגעת הנציגים של החברה הבטחונית.
רצינו לעשות מעין "הצגה גנרלית" על מנת לוודא שהכל מוכן ולא נופתע מאיזו שאלת "עז".
הכל אמור לעבוד חלק, התרגיל על יבש היה בסדר גמור.
הנציגים הגיעו ונכנסו לחדר הישיבות.
המזכירה הביאה קפה וכיבוד וסגרה את הדלת מאחור.
קירות הזכוכית המקיפים את חדר הישיבות הפכו משקופים לחלביים בלחיצת כפתור, על מנת שלא לאפשר לעין סקרנית
או לא מורשית להציץ פנימה, אפילו לא בטעות.

יום שני, 17 בדצמבר 2018

צמוד אלי עד שיצא עשן...


נגמר או התחיל?
שבת שלמה זה עבר לי בראש.
שבת שקטה שמהצהריים הייתי לבד עד שעות הערב המאוחרות.
כל הסרטים עברו לי בראש.
מסרטי רומנטיקה ועד סרטי אימים.
החלטתי לשים את המחשבות בצד, זה כרגע לא מעניין, אני אתמודד עם הסיטואציות בזמנן.
צפצוף של הודעת וואטסאפ.
על המסך...ג'סי.

יום חמישי, 13 בדצמבר 2018

אדום זה השחור החדש...


אחרי שבועיים של עבודה ולמידה אינטנסיבית כמו שאני אוהב, הדברים מתבהרים והתמונה ברורה.
תמונה של צרכים, מגבלות, תקנים ודרישות לקוחות מהמגזרים הבטחוניים השונים.
תקני תעופה וחלל בינלאומיים, המשתלבים עם צרכים בטחוניים הם לא הלחם והחמאה של חברות 
ישראליות. עמידה בתקנים כאלו מחייבת חברות בעולם להיות מוכנות כל רגע ותקנים בטחוניים
מסויימים, אין בהם "רחמים", הם נוקשים ומדקדקים.

האתנחתא הייתה בסוף שבוע.
ג'סיקה ואני קבענו לרכב.
דיון ארוך התנהל על המסלול, התוואי ואורכו.
אני לא רוכב פחות מ-80 ק"מ אמרתי.
"מה? אין מצב לרכב 80 ק"מ, אני מוכנה גג חצי מזה וגם לא רכבתי מזמן תרחם עלי" אמרה ג'סיקה.
פתחנו שוב מפות של גוגל על מסך המחשב ובחרנו תוואי של 45 ק"מ, רובו מישור, על מנת לחזור לכושר.

ריצה בברלין

הטיסה לברלין ארכה קצת יותר מארבע שעות. ישבנו במחלקת עסקים, כסא ליד כסא, ג'סי ואני. האמת, שמעולם לא ישבתי במחלקת עסקים. יצא לי פע...