יום שבת, 25 בינואר 2020

מפרצת מתפרצת...



מפרצת ביטנית...
ג'סי קיבלה טלפון בצהריים כשהיינו בעבודה מאישתו של הדוד הכי אהוב שלה.


הוא התלונן על כאבי גב, עשו לו CT ושם לא גילו כל בעיה מהגב, אבל גילו שם מפרצת בבטן.
אסביר רק שמפרצת בבטן היא על אבי העורקים, ובמקום מסויים, בגלל בעיות בעורקים, מתנפח לו מעין בלון. אבי העורקים בקוטר של 2.5 ס"מ בערך והמפרצת של הדוד הייתה בגודל של 7 ס"מ. זה משהו מסוכן מאוד. סיכויי ההחלמה מהתערבות כירורגית או פרוצדורה רפואית כמו צינתור, מסתיימים לרוב ב-95% הצלחה. אם זה לא נתפס בזמן והבלון הזה מתפוצץ בבטן, הסיכוי להישאר בחיים הוא באחוזים בודדים של המקרים.

טלפונים, התייעצויות עם רופאים והמשפחה וג'סי באה אלי וסיפרה לי על מה שקרה.
אני נוסעת להיות שם ולראות מה אפשר לעזור ואיך לעזור במהירות האפשרית. אמרה ג'סי.
בסדר גמור, אני אסיים כאן ואבוא לבית החולים אמרתי.
התחבקנו. ג'סי אמרה החיבוק הזה שלך, תמיד מטעין אותי אתה יודע לעטוף ולחבק במיוחד בזמנים קשים.
לקח כמה שעות והדוד עלה למחלקת כלי דם שם עבר עוד כמה בדיקות ותשאולים ונקבע ניתוח או צינתור ביום שלמחרת מחשש שהבלון הזה יתפוצץ.

במאמר מוסגר אגיד שהדוד עבר צינתור בעבר ויש לו סוכרת ויש בעיות בלב והרופאים החליטו בסוף לא לפתוח את הבטן אלא להכניס מעין צנתר דרך המפשעה ולסלק את החסימה.
המרדים הגיע לחדר לקחת את הדוד והדוד החליט לספר לו בדיחה. הדוד הזה בעל חוש הומור שאין כדוגמתו, מספר תמיד בדיחות, אדם שמח.
אני אספר לך חצי בדיחה אמר הדוד למרדים.
למה חצי בדיחה ולא בדיחה שלמה שאל המרדים
כדי שתהייה סקרן ותדאג שאני אתעורר ואז תשמע את החצי השני אחרת תחייה כל החיים שלך עם חצי בדיחה...
המרדים שאל את הדוד במה אתה עובד, הדוד אמר לו אני בפנסיה. ומה אתה עושה בפנסיה שאל המרדים כדי למשוך קצת זמן. אני נהג מרוצים אמר הדוד. נהג מרוצים שאל המרדים.
כן נהג מרוצים, אני נוהג בשביל כולם וכולם מרוצים...

הניתוח לקח כ-4 שעות, היינו שם כולם, כל המשפחה. חיכינו לשמוע שהכל עבר בשלום.
המנתח יצא ובישר שהדוד בחדר התאוששות והפרוצדורה הרפואית עברה בשלום הכל יהיה בסדר.
נשמנו לרווחה וחיכינו שהוא יצא מחדר ההתאוששות למחלקה.
מעט מאוד חדרים יש במחלקת כלי דם, להבדיל ממחלקות כירורגיות או פנימיות, יום לפני הניתוח הדוד שכב בחדר עם עוד מטופל והיה אמור להשתחרר אחרי הצהריים ביום של הניתוח.
הדוד עבר למחלקה והחולה שהיה שם בינתיים השתחרר, כל החדר עמד לרשותנו.
היו שם שיחות על פוליטיקה ועל מזג האוויר המשוגע ועל ילדים וחינוך וכל מיני נושאים שונים. 
המרדים בא לשמוע את החצי השני של הבדיחה...
הדוד שוחרר כמה ימים אחרי ואנחנו מאחלים לו כולם בריאות ואריכות ימים רק שיפסיק לעשן.

אני כותב את הפוסט הזה כדי להעלות למודעות שמקרים כאלו, הם לרוב פאטליים. 
אם לדוד לא היו כאבים בגב ולא היה מתעקש לעשות CT כנראה שהמצב היה אחר לגמרי.
צריך להיבדק תקופתית בגילאים מסויימים, צריכים להיות מודעים לגוף שלנו לא לחשוב שאם כואב א זה לא נורא, בטח לא בכל המקרים. כשכואב משהו הגוף מאותת, לכו להיבדק, לכו להתחסן תעשו טוב בשביל עצמיכם ותחשבו על המשפחה שלכם.
לראות שם את כל המשפחה מודאגת, ממתינה מחוץ לחדר הניתוח ומתפללת שהכל יעבור בשלום החזיר אותי לאחור הרבה שנים.
צריך לחשוב על המשפחה הגרעינית שלרוב סובלת הכי קשה ממלה של אחד מהם אבל גם על המשפחה המורחבת.כולם סובלים, דואגים, פוחדים, זה לא רק החולה עצמו זה כל מה שמסביב, ילדים, נכדים קרובים וכו'.

על עישון אני לא מדבר, כתבתי על זה הרבה בעבר.
מעבר לזה שזה לא אסטטי, מסריח ובמיוחד כשיש מעשנים פאסיביים בסביבה כמו ילדים או בן/בת זוג, תחשבו על מה אתם מעוללים לגוף שלכם במו ידכם, ואם לא על עצמכם אז תחשבו על הקרובים ביותר אלו שצריכים להתמודד עם הבעיות שאותם מעשנים יוצרים במו ידם מאוחר יותר.

שנהייה בריאים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בדידות בצמרת

  השבוע קראתי משהו בלינקדין, כאילו שאני כתבתי את זה. מדברים שם על בדידותם של המנכ"לים. אני אומנם עדיין לא מנכ"ל ורק סמנכ"ל בח...