אני ממשיך לגולל את הסיפור שלי.
איך הגעתי לזה? האם הכישלון הוא שלי? מה לעשות? מה יגידו מסביב, המשפחה, הילדים, המעגלים החיצוניים של המשפחה חברים בעבודה, חברים מהצבא, חברים בכלל?
כל המחשבות האלו האיטו את התהליך שנמשך מבחינתי 3 שנים בעשור האחרון.
לא קמים בבוקר אחד ואומרים נכשלתי, נגמר, אין יותר מה לעשות.
לפחות ככה חשבתי...
רגעים של חשבון נפש משני צדדי המתרס.
מה חשוב יותר, המשפחה ושלמותה או אני?
החלטה לא פשוטה, בטח לא מבחינתי.
השינה בחדר אחר, הלבד עם עצמי, עם ספר ביד או אוזניות עם מוזיקה שאני אוהב.
כל אלו הבשילו לאט לאט שאני עושה עוול, קודם כל לעצמי ואז לאישתי לשעבר.
למה למשוך, למה לסבול?
אז לקחתי את עצמי ועזבתי את הבית.
מעולם לא גרתי בשכירות.
גרתי תקופות ארוכות בארה"ב בשליחות מהעבודה גם שם הייתי לבד אבל זה היה שונה.
לקח לי קצת זמן למצוא דירה במחיר שפוי ובמקום טוב. בסוף נמצאה הדירה שמספקת אותי על כל צרכיי.
כשהתחלתי להעביר את הדברים מהבית לדירה, פתאום ראיתי כמה דברים קיימים שלא הייתי זקוק להם מעולם.
זמן טוב לזרוק דברים ולראות מה אתה באמת צריך.
לפחות הדירה הכילה את הדברים הבסיסיים ביותר כמו מקרר, תנור גז ואפיה, ארונות בחדרים.
שני חדרים וסלון היו מעכשיו הממלכה שלי.
מיטה זוגית הייתה ללא מזרון, קניתי מזרון והנה יש חדר שינה, לפחות כזה שניתן לישון בו באופן מיידי.
נכנסתי לדירה ולפני שהבאתי את כל הבגדים והדברים שלי, קרצפתי אותה, החלפתי מושב אסלה, החלפתי ראש מקלחת, ניקיתי את הצנרת, שטפתי הכל כולל חלונות ורק כשהכל היה מבריק, הבאתי את כולי פנימה.
הלילה הראשון היה קשה נפשית.
לך תתרגל עכשיו למקום חדש, בית אחר, בית שהוא לא שלך, אתה משלם דמי שכירות, עד שנפתרתי מהמשכנתא...
הבוקר הראשון היה מוזר.
אחרי מקלחת חמה, הנחתי תפילין כמו כל יום, קפה שחור עם פרוסה מרוחה בגבינה לבנה. קצת חדשות קצת אינטרנט הלכתי לעבודה.
היה לי קשה להתרכז בעבודה. יצאתי אחרי כמה שעות, הודעתי שאני לא מרגיש טוב.
התקשרתי לג'סי, אמרתי לה אני חייב לראות אותה.
היא עזבה את מקום העובדה ואחרי שעה קלה נפגשנו. ישבנו לשתות קפה בסניף ארומה קרוב למקום עבודתה.
מה קרה שאלה.
אני חייב לארגן את הבית אני לא מרגיש שייכות לקירות האלו. אמרתי
בוא נלך אמרה ולקחה את ידי בידה.
הסתובבנו שעה ארוכה בקניון הגדול, קנינו דברים לבית, תמונות, כלים למטבח, כל מיני דברים אחרים שצריך בכל בית, עשינו קניה בסופר ונסענו לדירה.
בדירה סידרנו הכל במקום, תליתי תמונות, סידרתי כמה דברים שרציתי לעשות, בינתיים הרחתי ריחות של בישול. ג'סי כבר השתלטה על המטבח והכינה לנו ארוחת צהריים.
עזבתי הכל ובאתי למטבח.
נשיקה מתוקה ועמוקה, חיבוק מאחור ולחישת תודה באוזן.
חתכתי סלט קצוץ דק, וערכתי את השולחן. ג'סי הביאה את האוכל.
ספגטי, שניצלים, מטבוחה פיקנטית וטעימה, אנטיפסטי.
ישבנו לאכול, דיברנו, צחקנו העלנו את רעיון החתונה ואת כל מה שצריך, טיסה לפריז
תוכניות לשבוע בפריז, היה לי מאוד טעים גם האוכל וגם התוכניות ובטח הנוכחות של ג'סי.
רבנו מי ישטוף כלים...בסוף ניצחתי. אני שטפתי כלים וג'סי נכנסה להתקלח.
אני לא יכולה כשריחות הבישול נדבקים לשיער ולבגדים. אמרה.
ג'סי סיימה להתקלח, אני סיימתי לשטוף כלים.
הכנו תה ירוק ושכבנו לנו חבוקים במיטה.
באותו הרגע לא רצינו כלום מלבד להיות אחד עם השנייה.
טלפון מהעבודה של ג'סי החזיר אותנו למציאות.
שכחת שיש לך פגישה בעוד חצי שעה? שאלה המזכירה שלה מהעבר השני של הקו.
לא שכחתי ענתה ג'סי אני בדרך.
אוי ואבוי, שכחתי בכלל צחקה ג'סי.
תספיקי להגיע? שאלתי.
בטח שכן תוך 20 דקות וטוב שהתקלחתי לפחות לא יריחו את ריח השניצלים צחקה ג'סי.
תסעי אני אמשיך עם הדברים כאן ותבואי אחרי העבודה. צריכים לעבור על התוכניות של החתונה...
ג'סי נסעה לה חזרה לעבודה, אני המשכתי לתלות דברים לסדר ולארגן.
אחרי שעתיים הכל היה במקום, כל מה שתכננו יחד בוצע.
יום ראשון לבד הסתיים.
ואז התחלתי להתגעגע...להתגעגע לג'סי שלי.
התקשרתי והיה תפוס וחיכיתי חצי דקה והתקשרתי ושוב תפוס. רק בפעם הרביעית ג'סי ענתה לי.
אני מחפש אותך והטלפון תפוס כל הזמן...
גם אני מחפשת אותך והטלפון שלך תפוס כל הזמן...
מסתבר ששנינו התקשרנו בו זמנית אחד לשנייה.
מסתבר שגעגועים הם הדבר הכי קשה בלהיות לבד ולא משנה כמה זמן...
מה שבטוח לא נכשלתי.
עשיתי כל מה שאני יודע לעשות והכי טוב שאפשר.
כישלון הוא להמשיך ולרמות את עצמך שהכל בסדר ומה יגידו כולם ואיך יתייגו אותך עכשיו.
אז עבורי זה ניצחון על עצמי, לעשות משהו טוב סוף סוף עבור עצמי.
הרווחתי אישה מדהימה, שותפה אמיתית לחיים, אישה משכמה ומעלה.
ניצחון אמיתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה