יום שני, 6 בינואר 2020

בראשית עולם




בחוץ? בפנים? הרבה? מעט? עם או בלי?


אלו השאלות הראשונות ששאלנו את עצמנו כשתכננו את החתונה.
באולם סגור או בגן פתוח
להזמין הרבה אנשים או רק משפחה קרובה.
ואם כבר משפחה קרובה...את מי להזמין מהמשפחה שלי? שאלות קשות שג'סי נתנה לי להחליט עליהם לבד.
בסוף ההחלטה שלי הייתה להזמין את האחים שלי ומעט חברים.
ואת מי את רוצה להזמין? שאלתי. 
אני אזמין את האחים וכמה חברות וחברים, משהו כמו 25 אנשים. אמרה ג'סי.  

מצאנו מקום על חוף הים. מקום מקסים.
ישבנו שם על ספה, מדמיינים את העתיד שלנו יחד.

ג'סי בחרה שמלה לבנה, נעליים בצבע כסף והייתה מדהימה.
אתה רוצה לראות איך אני נראית בשמלת כלה? קרצה לי.
בטח אמרתי בהתלהבות.
ג'סי נכנסה לחדר השינה ותוך 3 דקות יצאה לבושה בשמלה הלבנה ונעלה את נעלי העקב בצבע כסף.
במאמר מוסגר אגיד שג'סי נכנסת לחנות בגדים, לא מודדת לעולם. היא מסתובבת בחנות ואוספת פרטי לבוש.
מעולם לא ראיתי אישה שלא מודדת ומודדת ומודדת וזה יכול לקחת המון זמן.
ג'סי נכנסת לוקחת משלמת ויוצאת.
ואת אף פעם לא טועה ולוקחת משהו שלא מתאים? שאלתי בהתפעלות
לא. ענתה בקצרה.
וזה נכון. כל פעם שנכנסנו לחנות בגדים, תוך 5 דקות היינו בחוץ אחרי ששילמנו.

מה אתה רוצה ללבוש לחתונה? שאלה ג'סי
אולי חולצה לבנה עם מכנסיים שחורים ונעליים שחורות? שאלתי
בסדר גמור זה מתאים, אמרה ג'סי.

יום החתונה.
חופה.
הרב מקדש אני שובר את הכוס ואז עשינו משהו אחר, לפחות מבחינתנו.
כל אחד מאיתנו כתב משהו.
ברקע התנגן השיר "בראשית עולם" של שלומי שבת.
כשהשיר הזה הסתיים, שמנו שיר אחר, "את המחר שלי" של שירי מימון ושמעון בוסקילה.

ג'סי הקריאה את מה שהיא כתבה.
המילים של ג'סי היו נוגעות ומרגשות.
איך הכרנו, איך התחלנו.
הזכירה את המשפט שהתחיל את ההיכרות.
"אני יכול להגיד לך שאני מתגעגע?" 
והתשובה של ג'סי הייתה "אפשר להגיד כי גם אני מתגעגעת אליך"...

אחרי ג'סי קראתי אני את מה שכתבתי.
ניסיתי לתמצת על חצי דף את כל חודשי ההיכרות שלנו, את האהבה ביננו, השותפות, האושר שג'סי משרה עלי.
היו גם שורות מתוך "פסוקה של ג'סיקה" שכתבתי לה בכל בוקר.
ממולי עמדה ג'סי. יפיפייה מדהימה ודמעות ירדו על לחייה, דמעות של אושר. אושר שהענקתי לג'סי והיא העניקה לי יותר. 

הרבה אהבה הייתה מתחת לחופה, דמעות של שמחה ועתיד מוצלח ומאושר ביחד. 
החופה סימלה עבורנו את הבית, את האיחוד, את האושר ההדדי. 

אחרי שעה קלה, השארנו את כולם לאכול ולרקוד הלכנו להחליף בגדים.
חבר לקח אותנו לנתב"ג לטיסה שלנו לפריז.
שבוע בפריז, ירח דבש.
שבוע מדהים, אחת החופשות הכי מענגות שהיו לי בחיי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בדידות בצמרת

  השבוע קראתי משהו בלינקדין, כאילו שאני כתבתי את זה. מדברים שם על בדידותם של המנכ"לים. אני אומנם עדיין לא מנכ"ל ורק סמנכ"ל בח...